פסק-דין בתיק עפ"א 55521-09-12

1.         לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (כב' השופטת לימור ביבי-ממן) מיום 19/9/12 בתיק עמ"ק 1269/11 ולפיו הורשע המערער בהחניית רכבו בחניית נכים, בניגוד לחוק עזר להרצליה (העמדת רכב וחנייתו) התשל"ח - 1978 (להלן: "חוק העזר") והושת עליו קנס בסך 1,500 ש"ח (כאשר סכום המקור עמד על סך 500 ש"ח).

2.         המערער אינו מערער על הרשעתו, אלא על סכום הקנס שנקבע בגזר הדין. הוא טוען כי הוא סטודנט אשר עובר ללמוד בחו"ל ואין ביכולתו לשלם סכום זה. הוא ניהל הליך ענייני בבית משפט - השקיע זמן, כסף ודלק, לא היה צריך להענישו באופן שבו שולש סכום המקור.

3.         הערעור הוגש בחודש ספטמבר 2012 והמערער ביקש שייקבע דיון בערעור רק לאחר אוקטובר 2013 - כיוון שרק אז הוא ישוב לישראל.

            בהחלטתי מיום 14/10/12 קבעתי:

"לא קובעים בתיק שכזה מועד דיון לחודש אוקטובר 2013.

דיון בערעור יתקיים ביום 5/12/12 בשעה 09:00.

המערער רשאי ליפות כוחו של עו"ד להופיע בשמו בדיון, ואם יעשה כן, הוא רשאי שלא להתייצב לדיון".

4.         כב' השופטת במהלך הדיון בבית משפט קמא יצאה לביקור במקום, על מנת לבחון את טענת המערער ולפיו הוא לא יכל לראות את השלט אשר העיד, כי מדובר בחניית נכים.

כב' השופטת התרשמה באופן בלתי אמצעי כי התמרור בולט לכל רואה ודחתה את טענותיו לגופו של עניין.

5.         ביום 5/12/12 לא התייצב המערער לדיון ואף לא התייצב ב"כ המשיבה.

לדיון התייצבה נציגה של המערער אשר ביקשה בשמו של המערער לדחות את הדיון לחודש מרץ 2013 או מאי 3013.

לא סברתי כי יש מקום לדחות את הדיון ואף לא מצאתי לדחות את הערעור לגופו של עניין מטעם של היעדר התייצבות, אלא איפשרתי לפנים משורת הדין למערער לשלוח את טיעוניו המלאים בכתב בתוך 15 יום מקבלת ההחלטה ואיפשרתי למשיבה להגיב לטיעונים אלו וקבעתי כי לאחר מכן יינתן פסק דין לגופו של עניין.

המערער אכן שלח את נימוקיו בכתב. הוא הבהיר, כי הוא ניהל את ההליך באופן ענייני. ניסה לספק לבית המשפט את כל הראיות לכך שהוא לא יכל לדעת, כי מדובר בחניית נכה. הפסיד ימי עבודה, דלק, נסיעות, ולא היה מקום לשלש את סכום הקנס.

            המשיבה לא הגישה תשובה לטיעוני המערער.

6.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש להעמיד את סכום הקנס על סך 1,000 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו במקום סך 1,500 ש"ח וזאת כפי שיבואר להלן:

א)         הכרעת דינו של בית משפט קמא אינה עומדת לערעור בבית משפט זה.

בית משפט קמא השקיע זמן ומאמץ בבירור תיק זה. במהלך הדיון יצאה כב' השופטת לביקור במקום על מנת לבחון את טענת המערער ולפיה הוא לא יכל לראות את השלט אשר העיד כי מדובר בחניית נכים. כב' השופטת התרשמה באופן בלתי אמצעי, כי התמרור בולט לכל רואה ודחתה את טענותיו לגופו של עניין.

בית המשפט קבע בגזר הדין:

"בהתחשב בטיב העבירה, בנסיבותיה ובטיעוני ב"כ המאשימה והנאשם, ולאחר בחינת השיקולים לחומרא ולקולא, בשים לכך שביהמ"ש התרשם מביקור במקום שטענותיו של הנאשם לא היה בהן ממש וכי הנאשם בזבז משכך זמן שיפוטי, בשים לב לחומרת העבירה, אני דנה הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.